הגעתם לגיל מצווה? מזל טוב!
נער, שמלאו לו 3ו שנים ויום אחד, נחשב "בר-מצווה": מעתה הוא נחשב כמבוגר האחראי למעשיו וחייב בקיום המצוות של הדת היהודית
נערה נכנסת לגיל המצוות עם מלאות לה 12 שנים מלאות, כיוון שהיא מקדימה את הנער בהתפתחותה הנפשית, הרוחנית והביולוגית. כדברי הגמרא: "לפי שהאשה ממהרת להחכים מן האיש".
בסיס הקביעה של גיל הבגרות מצוי במשנה, במסכת אבות, א; "בן חמש שנים – למקרא, בן עשר – למשנה, בן שלוש-עשרה – למצוות ".
בטקסי בר-המצווה ובת-המצווה מכריזים הנער והנערה על נכונותם לקחת חלק במצוות החברה ובאחריות לקיומן, במעמד זה מתחילים בני-המצווה את תהליך השתלבותם בחברה הבוגרת. על-פי ההלכה היהודית, מתקשר יום בר-המצווה עם שתי מצוות עיקריות: הנחת תפילין ועלייה לתורה בבית-הכנסת. במעמד זה נעשה הנער לבוגר מבחינת השתייכותו למניין המתפללים. מכאן ואילך הוא נחשב לאחד מן המניין – אותם עשרה יהודים הדרושים כדי לקיים תפילה בציבור – וכל חובות המניין חלות גם עליו.
הנער, המתחיל עתה לקיים את המצוות, הופך לחלק מציבור, מחברה, מעם, מן היחד הקהילתי לציבור יש אחריות משותפת; עבר, הווה ועתיד משותפים מאחדים אותם. השינוי המשמעותי שעובר הנער בא לידי ביטוי בברכה הקצרה, שאומר האב באותו מעמד חגיגי: "ברוך שפטרני מעונשו של זה ". עד עתה היה האב אחראי למעשיו של בנו: אם חטא הבן – האב הוא האשם, כי לא מילא את מצוות החינוך המוטלות עליו. אך משהגיע הנער לגיל שלוש עשרה, הרי הוא אחראי לעצמו.
בחברה הישראלית, על רבדיה השונים, אומנם אין הנער המתבגר נחשב עדיין לאישיות הנושאת באחריות חברתית-משפטית לכל מעשה אבל רואים אותו כנושא באחריות מלאה ליחסיו החברתיים עם משפחתו, עם חבריו, עם הקהילה ועם כלל החברה, שאליה הוא משתייך.
בחברה הקיבוצית, למשל, רואים את מקור המצוות המוטלות על הנער והנערה כנובעות מתוך החברה שבה הם חיים, והיא היוצרת את מצוותיה. הנער והנערה נדרשים לבדוק לאיזו חברה הם שייכים ומהן המצוות הנובעות משייכות זו.
( מתוך הפעלופדיה)